סינגפור בוחנת טכנולוגיה לבישה שנועדה להוות סוג של גלאי קורונה, לכל 5.7 מיליון תושביה. מדובר בגלאי שלא מסתמך על הסמארטפון ויצורו יעלה כ – 10 דולר ליחידה. המכשיר אמור להיות לביש כמו צמיד או שעון, ואמור לתת התרעה לאדם שנושא את המכשיר במידה והוא נמצא, או היה נמצא באיזור שבזמן האחרון שהה בו אדם אחר הנושא את הנגיף. ממשלת סינגפור פנתה לפתרון זה משום שבמציאות של מגיפת הקורונה, בהיעדר חיסון, הדרך היחידה להתמודד עם הנגיף היא על ידי ניטור החולים ובידודם, זהו למעשה צעד יעיל, חלוצי, וחסר תקדים. הרי איכון טלפונים הוא לא יעיל מספיק, ועורר לא מעט שאלות בתחום זכויות הפרט, ובואו גם לא נשכח את העובדה שלא רק שלא לכל אחד יש טלפון סלולארי, אלא יש גם כאלה שמחזיקים טלפונים שלא רשומים ברשת תחת שמם המקורי.
כמובן שמצד שני גם ציוד לביש הוא לא הפתרון המושלם, שהרי יש להסיק שלא כולם ילבשו את גלאי הקורונה בצאתם מהבית, אך כמובן שצפוייה אכיפה חוקית בנושא. ויש כמובן גם את המתנגדים שטוענים שאנו לא יכולים לדעת באמת איזה נתונים המכשיר ישדר לממשלה, ורואים בכך רמיסה של זכויות הפרט.
מה הם סיכוני האבטחה?
כשאנו מדברים על מכשיר מעקב כגון גלאי קורונה שאנו נושאים איתנו לכל מקום שאנחנו הולכים אליו, צריך להבין שיש מישהו שיכול לנטר את הפעילות שלנו ממרחק לאורך כל שעות היום. האם אנו מעוניינים שכלי כזה יהיה בידי הממשלות שלנו, או האם אנו סומכים על המפעילים שישתמשו במכשיר לצרכים שלו הוא נועד ולא ינצלו לרעה את המידע, ואם זו באמת הדרך היעילה ביותר להתגונן מפני התפשטות מגיפת הקורונה, האם היא שווה את המחיר שאנו עלולים לשלם על החדירה לפרטיותינו? ומה יקרה אם אותו המידע יזלוג לידיים פרטיות?
סינגפור היא עיר-מדינה השוכנת מדרום למלזיה. למרות שמדובר במדינה קטנה, כלכלתה חשובה ביותר למערך הכלכלה העולמי, והיא ניצבת למעשה באותו הדרג עם מדינות המערב. אך מבחינה פוליטית קשה לראות בסינגפור מדינה דמוקרטית חרף העובדה שמתקיימות בה בחירות לממשלה. שיטת הבחירות בה שרירותית וחלוקת האיזורים לבחירות נעשית בידי מפלגת השלטון לפי הצרכים שלהם כך שהם משתלטים כמעט על כל המושבים גם אם זכו ברק שני שליש מהקולות. כמו כן סינגפור ידועה בהיסטוריה של מגוון חיסולים פוליטיים שנעשו במהלך השנים ליריבים של מפלגת השלטון.
